פסיקתא דרב כהנא
[ג] תוחלת ממושכה מחלה לב וג' (משלי יג:יב). ר' חייא בר בא פתח תוחלת ממושכה מחלה לב, זה הוא מארש אשה ונוטלה לאחר זמן. ועץ חיים תאוה באה (שם), זה שמארש אשה ונוטלה מיד. ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב, זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים. ועץ חיים תאוה באה, זה שאול שנמשח ומלך מיד. בזכות מה, בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו ושפל רוח, ושהיה אוכל חולים בטהרה, ושהיה מבזבז את ממונו בשביל לחוס על ממונן של ישר', וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו. יהוד' בר נחמן בשם ר' שמע' בן לקיש שהיה בן תורה, בי שרים ישורו (משלי ח:טז), בי מלכים ימלוכו (שם ח:טו). תני ר' ישמע' עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה, וכיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. כך עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול אימירון, כיון שחטא היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד לו על רגליו, וישמעו את קול אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג:ח), וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא, ויתחבא האדם ואשתו וג' (שם). א"ר אייבו באותה שעה גוועה קומתו של אדם הראשון ונעשת של מאה אמה. עד שלא חטאו ישר' מה כת' ומראה כבוד י"י כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כד:יז). א"ר אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו כוססות זו בזו והיו ישר' רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל ה"ה דכת' וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וג' (שמות לד:ל). ר' פנחס בר אבון בשם ר' חנין אף הסרסור הרגיש בעביר'. מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים סח:יג), ר' יודן בש' ר' אייבו או' מלאכי צבאות אין כתיב כן, אלא מלכי צבאות, מלכיהן דמלאכיין, אפילו מיכאל, אפילו גבריאל, לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו ישר' אפי' פני הגוליירין לא היה משה יכול להסתכל, כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט:יט). עד שלא אירע אותו המעשה לדוד מה כת', לדוד י"י אורי וישעי ממי אירא וג' (תהלים כז:א), וכיון שאירע אותו המעשה לדוד מה כת' בו, ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים (שמואל ב' יז:ב). עד שלא חטא שלמה היה רודה בשידים ובשידות, הד"ה דכת' עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שידה ושידות (קהלת ב:ח). מהו שידה ושידות, שהיה רודה בשידים ובשידות, וכיון שחטא הבי' ששים גיבורים והיו משמרים את מיטתו, הד"ה דכת' הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה וג' כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וג' (שה"ש ג:ז, ח). עד שלא חטא שאול מה כת' בו, ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' (שמואל א' יד:מז), מה הוא ירשיע (שם), נצח, וכיון שחטא מה כת' בו, וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וג' (שם כח:ה). ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב (משלי יג:יב). א"ר חייא בר אבא אילו ישר' עד שלא נגאלו, את מוצא כיון שבא משה אצל ישר' ואמ' להן אמ' לי הקב"ה לך אמור לישר', פקד פקדתי אתכם (שמות ג:טז), אמרו לו, רבינו משה, עדיין פקידה, מה כחי כי אייחל ומה קיצי כי אאריך נפשי, אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש (איוב ו:יא, יב), אם כוחן של אבנים הוא כוחינו, אם בשרינו של נחשת הוא. וכיון שאמ' להם החדש הזה אתם ניגאלין אמרין, והא סימן טב, ועץ חיים תאוה באה (משלי שם), החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב:ב).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידן בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתן בידן. מידי בהקפידא תליא מלתא. אלא בני יהודה דהוו דייקי לישנא ומתנחי להו סימני נתקיים תלמודן בידן בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימני לא נתקיים תלמודן בידן. איבעית אימא בני יהודה גמרי מחד רבה נתקיימה תורתם בידם בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיים תורתם בידם. רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיים תלמודן בידן. בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיים תלמודן בידן. דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא. דוד דגלי מסכתא כתיב ביה (תהלים קיט עד) יראיך יראוני וישמחו. שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה (שמואל א יד מז) ובכל אשר יפנה (שם ע״ב) ירשיע. וא״ר יוחנן מנין שמחל לו הקב״ה על אותו עון שנאמר (ש״א כח יט) מחר אתה ובניך עמי עמי במחיצתי:
עין יעקב
יט אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּנֵי יְהוּדָה שֶׁהִקְפִּידוּ עַל לְשׁוֹנָם, נִתְקַיְּמָה תּוֹרָתָן בְּיָדָן. בְּנֵי גָּלִיל שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ עַל לְשׁוֹנָם, לֹא נִתְקַיְּמָה תּוֹרָתָן בְּיָדָן. מִידִי, בְּהֶקְפֵּידָא תַּלְיָא מִלְּתָא? אֶלָּא בְּנֵי יְהוּדָה (מתוך שהקפידו על לשונם דהוו) דַּיְקֵי לִישְׁנָא, וּמַתְּנְחֵי לְהוּ סִימָנֵי, נִתְקַיֵּם תַּלְמוּדָן בְּיָדָן. בְּנֵי גָּלִיל דְּלָא דַּיְקֵי לִישְׁנָא וְלָא מַתְּנְחֵי לְהוּ סִימָנֵי, לֹא נִתְקַיֵּם תַּלְמוּדָן בְּיָדָן. אִיבָּעִית אֵימָא: בְּנֵי יְהוּדָה גְּמִירֵי מֵחַד רַבָּה, נִתְקַיְּמָה תּוֹרָתָם בְּיָדָם. בְּנֵי גָּלִיל, דְּלָא גְּמִירֵי מֵחַד רַבָּה, לֹא נִתְקַיֵּם תּוֹרָתָם בְּיָדָם. רַבִינָא אָמַר: בְּנֵי יְהוּדָה, דְּגָלוּ מַסֶּכְתָּא, נִתְקַיֵּם תַּלְמוּדָן בְּיָדָן, בְּנֵי גָּלִיל, דְּלָא גָּלוּ מַסֶּכְתָּא, לֹא נִתְקַיֵּם תַּלְמוּדָן בְּיָדָן. דָּוִד, גָּלִי מַסֶּכְתָּא, שָׁאוּל, לָא גָּלִי מַסֶּכְתָּא. דָּוִד דְּגָלִי מַסֶּכְתָּא, כְּתִיב בֵּיה: (תהילים קי״ט:ע״ד) "יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ". שָׁאוּל דְּלָא גָּלִי מַסֶּכְתָּא, כְּתִיב בֵּיה: (שמואל א י״ד:מ״ז) "וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן? (לשאול) שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כח) "וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי", "עִמִּי", בִּמְחִצָּתִי! בְּנֵי יְהוּדָה דַּיְקֵי לִישְׁנָא, מַאי הִיא? דְּהַהוּא בַּר יְהוּדָה דְּאָמַר לְהוּ: טַלִּית יֵשׁ לִי לִמְכֹּר, אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי גַּוָּן טַלִּיתָךְ? אָמַר לְהוּ: כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה. בְּנֵי גָּלִיל דְּלָא דַּיְקֵי לִישְׁנָא, מַאי הִיא? דְּהַהוּא בַּר גְּלִילָא דְּאָמַר לְהוּ: "אַמַר לְמַאן?" "אַמַר לְמַאן?" אָמְרוּ לֵיהּ: גְּלִילָאָה שׁוֹטֶה, 'חֲמַר' לְמִרְכַּב? אוֹ 'חֲמַר' לְמִשְׁתֵּי? 'עָמַר' לְמִלְבַּשׁ? אוֹ 'אֵימַר' לְאִתְכַּסָאָה? [הַהִיא אִתְּתָא דְּבַעְיָא לְמֵימַר לַחֲבֶרְתָּהּ: "תָּאִי דְּאוֹכְלִיךְ חֲלָבָא", אָמְרָה לָהּ: "שְׁלֵיכְתִּי תּוּכְלִיךְ לָבִיא"]. הַהִיא אִתְּתָא דְּאַתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּדַיְּנָא, אָמְרָה לֵיהּ: "מָרִי כִּירִי, תַּפְלָא הֲוָת לִי, וּגְנָבוּךְ מִין. וּכְדוּ הֲוָת, דְּכַד שָׁדְרוּ לָךְ עִילָוָה, לָא מַטִי כַּרְעִיךָ אַאַרְעָא".